החלטה בתיק עמ"מ 1234/02

ביום 31.7.02 דחיתי את ערעור התביעה על החלטת השופט המשפטאי לבטל את צו המעצר שהוצא למשיב, ולהלן נימוקי.

עיקרי העובדות

ביום 26.4.02 חתם מפקד צבאי על צו מעצר מנהלי, המורה כי המשיב יוחזק במעצר לתקופה של 3 חודשים, היינו מיום 26.4.02 עד ליום 25.7.02.

בביקורת שיפוטית שהתקיימה ביום 5.5.02 אושר הצו, ועל החלטה זו הוגש ערעור לבית משפט זה (עמ"מ 428/02). בפתח הדיון באותו ערעור, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה לפיה ישוחרר המשיב (המערער באותו עניין) ביום 23.6.02. עוד הבהיר התובע באותו דיון כי "ההסכמה מותנית בכך שלא תיפגע האפשרות של המפקד הצבאי להוציא צו נוסף, תוך שמירת זכותו של המערער להתנגד".

בהתבסס על ההסכמה האמורה, החליט בימ"ש זה (כב' השופט אל"ם איציק מינא) כי -

"בהסכמת הצדדים אני מורה כי המערער ישוחרר ביום 23.6.02 מן המעצר המנהלי. אין בהחלטה זו כדי לגרוע מזכותו של המפקד הצבאי להוציא צו נוסף, תוך שמירת זכותו של המערער להתנגד להוצאת הצו."

ביום 20.6.02 החליט המפקד הצבאי להאריך את מעצרו המנהלי של המשיב ב-3 חודשים נוספים, היינו מיום 23.6.02 ועד ליום 22.9.02. כנדרש, הובא המשיב בפני שופט בהליך של ביקורת שיפוטית, וביום 21.7.02, לאחר מספר דיונים ולאחר שהתיק נדחה לעיון ולמתן החלטה, החליט ביהמ"ש קמא (כב' השופט רס"ן גדעון פנר) לבטל את הצו ולהורות על שחרורו של המשיב לאלתר.

על החלטה אחרונה זו ערערה התביעה כבר ביום 22.7.02, ובמסגרת זו הוריתי על מעצרו של המשיב על למתן החלטה בערעור.

נימוקי הערעור

כעולה מהודעת הערעור אשר הגישה התביעה הצבאית, הרי שטענה אחת מרכזית בפיה: שגה ביהמ"ש קמא בהחלטתו לשחרר את המשיב, זאת משום שמסוכנותו של המשיב עולה ומבוססת כדבעי בחומר החסוי שהוגש לעיונו של ביהמ"ש.

במהלך הדיון בערעור גופו, ביקש התובע לתקוף אף את החלטת ביהמ"ש קמא, אשר לפיה לא  ניתן היה להאריך מעצרו של המשיב מבלי שהתווסף לחומר אשר עמד ביסוד הצו הראשון מידע חדש ועדכני.

כבר בפתח הדברים רואה אני להעיר כי מוצא אני טעם לפגם בהתייחסותה של התביעה לערעור זה. אין ספק כי ערעור זה מעלה שאלה משפטית, חשובה ועקרונית, הנוגעת לסמכותו של המפקד הצבאי לשוב ולהאריך מעצרו של אדם על יסוד המידע אשר עמד בבסיסו של הצו הראשון שהוצא לו. במקרה כגון זה, ניתן היה לצפות כי התביעה לא תסתפק בהגשת הודעת ערעור סתמית, כזו המוגשת כל אימת שמתעוררת מחלוקת בהערכת מסוכנותו של העצור.